ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא לפי סדר השיעור היומי ערוכים מכל כתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש (בלה"ק).
יום א' (יד אדר פורים)
פרק לד
"שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפי' שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים בביטול הנ"ל ליחודו ית'"
והענין בזה, דהנה, עם היות שגדלה מעלת עבודתו של אברהם בענין האהבה באופן דהלוך ונסוע הנגבה, מ"מ, הרי זו רק אהבה הנמשכת כמים, שהיא באופן של תפיסא בכלי. והיינו, דעם היות עבודתו של אברהם בבחינת מרכבה, כמארז"ל האבות הן הן המרכבה, וכמבואר בתניא שכל אבריהם וכל עניניהם היו בבחינת מרכבה לו ית', שזהו כמו עבודת האצילות, מ"מ, הרי אפילו באצילות יש ענין הכלים, ובמילא יש גם ענין המדידה וההגבלה דעשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר. ולכן הוצרך להיות הענין דקידש ידיד מבטן, שזוהי מעלתו של יצחק אפילו לגבי אברהם, ע"ד מעלת הכתר לגבי חכמה דאצילות. וכן הוא בכללות באברהם עצמו, שניתוסף עילוי בעבודתו שניתנה לו מצות מילה, כדי שיהיה יצחק נולד מטיפה קדושה. והיינו, שעם היות שגם קודם המילה היה אברהם (לא רק בבחינת קדוש, אלא גם) בבחינת קדש, מלה בגרמיה, וכנ"ל שעבודתו היתה בבחינת מרכבה שבכללות הרי זה בחינת עולם האצילות, ובספירות הו"ע ספירת החכמה שהיא בחינת קדש (מלה בגרמיה ) מ"מ, אין זה מספיק עדיין בשביל שיהיה יצחק נולד מטיפה קדושה. ולכן ניתנה לו מצות מילה, שענינה הסרת הערלה (ואח"כ גם פריעה, להסיר לא רק את הערלה הגסה אלא גם את העור הדק), שדוקא עי"ז יוכל לבוא להעילוי דוהיה תמים, והיינו, שלאחרי כל המדריגות דגילוי אלקות שהיו אצל אברהם קודם המילה, לא היה בו עדיין ענין התמימות, שתכלית השלימות ותכלית התמימות הוא הגילוי שלמעלה מאצילות, בחינת הכתר, וכדי שיוכל להיות גילוי זה צריך להיות תחילה הסרת הערלה כו'.
(סה"מ תשי"ד עמ' קצו – קצז)
